חיים אנצו בן שמואל סרני נולד ברומא בשנת 1905 נשלח לעזרת יהודי איטליה נתפס ונרצח בדכאו ב- 13בנובמבר 1944
אנצ’ו נולד ברומא ב-17 באפריל 1905, נצר למשפחה עתיקה ומיוחסת של יהודים איטלקים. משפחתו ישבה ברומא לפני גירוש ספרד. אביו, פרופ’ שמואל סרני, היה רופאו של המלך ויטוריו עמנואלה השלישי. דודו, אנג’לו סרני, עורך דין, היה יושב ראש הקהילה היהודית ברומא במשך 35 שנה. סרני למד ברומא בבית ספר עירוני אותו סיים בהצטיינות, והמשיך לימודיו בגימנסיה על שם ויסקונטי. מגעו הראשון של סרני עם התנועה הציונית היה דרך אחיו שארגן את המשלחת האיטלקית לוועידה שדנה בגורל ארץ ישראל. מגעו הבא עם התנועה הציונית היה ב-1921, כשטייל בגרמניה ובאוסטריה שם נודע לו על קיום הקונגרס הציוני בקרלסבד שבצ’כוסלובקיה. הוא החליט לבקר באזור ונשאר בו למשך כל ימי הקונגרס. בסוף 1921, בעקבות ביקור של ישראל רייכרט, מורה לטבע מארץ ישראל, הוקמה ברומא ובפירנצה תנועת הנוער “עבודה”. סרני, שהיה בן 17, נבחר כמזכיר התנועה.
ביולי 1922 הוא החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת לה ספציה שבליגוריה. ב-1923 השתתף בקונגרס ציוני נוסף. הוא התגייס לצבא איטליה ועבר בהצטיינות קורס קצינים בחיל הרגלים. בשנת 1925 הוענק לאנצו תואר דוקטור בפילוסופיה.
ב-1926, הוא התחתן עם עדה לבית אסקרלי. שנה לאחר מכן, ב-17 בפברואר 1927, השניים עלו לארץ יחד עם בתם הקטנה חנה. תחילה הם הגיעו למכרם משה בילינסון שגר בתל אביב, ולאחר זמן התיישבו ברחובות. ב-1928 הקימו ביחד עם חברי פלוגת העבודה של רחובות את קיבוץ גבעת ברנר.
בשנת 1931 יצא סרני לגרמניה כשליח תנועת ברית עולים כדי לשכנע את הנוער היהודי-גרמני לעלות ארצה. ב-1936 הוא נסע לארצות הברית בשליחות העלייה. ב-1940 יצא שוב לחלקי אירופה שטרם נכבשו על ידי הנאצים כדי לשכנע את היהודים שם לעלות ארצה. עם שובו לארץ נסע למצרים לפעולות הסברה בקרב שבויי המלחמה האיטלקים-פשיסטים. ב-1942 יצא לבגדאד, במסווה של איש קשר בין משרד חברת סולל בונה בעיראק לבין הצבא הבריטי. תפקידו היה לאתר ולגבש קבוצות ציוניות בעיראק, להכשיר קבוצת מדריכים מבין חניכי תנועת החלוץ ותנועות נוער נספחות, לארגן הוראת עברית לצעירים אלה, לארגן העפלה של צעירים מתאימים ולעזור בארגון הגנה עצמית לקהילה שם. ב-1943 הצטרף לחיילים העבריים שלחמו בדרום איטליה והיה בין היהודים הראשונים שנפגשו עם יהודי סן ניקנדרו.
ב-1944, בהיותו בן 39, יצא חרף התנגדות ראשי היישוב העברי בארץ ישראל, עם קבוצת צנחנים מקרב היישוב לחלקי אירופה הכבושה על מנת לארגן שם קבוצות פרטיזניות להגנה עצמית. הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה עבודה ואחר כך למחנה הריכוז דכאו שם, ב-18 בנובמבר 1944 נרצח בירייה על פי הוראה מיוחדת.
על שמו נקרא קיבוץ נצר סרני. בתקופת ההעפלה נקראה על שמו אוניית מעפילים. בגבעת שמואל, ירושלים, חולון, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, באר-שבע וערים נוספות ברחבי הארץ נקראו על שמו רחובות.
אשתו של אנצו, עדה סירני, הייתה פעילה של המוסד לעלייה ב’ באיטליה. באסון מעגן, שאירע ב-29 ביולי 1954, בעת גילוי אנדרטה שהוקמה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין, נספו דניאל סרני, בנו של אנצו, ועופרה, אשתו ההרה של דניאל.
