מיכאל בן עטרה ומשה סיצ’וק נולד בגבעת-ברנר בשנת 1944 נפל במלחמת יום כיפור בסיני ב- 8 באוקטובר 1973
מיכאל סיצ’וק נולד בגבעת ברנר ב-1944 , הבן הצעיר של עטרה ומשה אח ללייזר ורינה. כבר בגיל צעיר היה ‘קבוצניק’ לדוגמא, חרוץ מסור ודבק ברעיון הקיבוצי. בטיולים ובעיקר בחטיבה היה ראשון להעמיס את המשאית ואחרון לוודא שהכל חזר למקומו, גם את חבריו ניסה להדביק בחשיבות מילוי המשימה.
כשהוקם ‘מחסן האופניים’ של החטיבה היה מיכאל מראשוני המוסרים את האופניים הפרטיות, מאלו הדואגים לשכנע את האחרים לתת את ה’רכוש הפרטי’ וכמובן בתפעול המחסן דאג לחלוקה צודקת של נכסי קומונת האופניים. בעבודה היה מיכאל ‘חלוץ’ אמיתי, חבריו מספרים שהיה יוצא רכוב על אופניו למטע הנשירים, עובד שעתיים בטוריה או בחרמש וחוזר עייף אך שמח הביתה. כמדריך בחטיבה, מיכאל לא ויתר לחניכיו ודאג שיבצעו את כל משימותיהם בדייקנות ובאהבה כמו שהאמין שצריך לעשות.
לפני הגיוס לצבא יצא מיכאל ל’מזכירות החטיבה’ ועשה ככל יכולתו לגייס את בני כיתתו להצטרף לפעילות הערכית. כשהגיע עת להתגייס לצבא הלך מיכאל לחיל השריון, הגיע לחרמ”ש ויצא לקורס הקצינים.
כשחזר מיכאל לקיבוץ אחרי הצבא המשיך לעבוד במטע, להדריך בחטיבה ולדאוג שבני מחזורו ילכו אתו. מי שחשב אחרת – לעזוב או ללכת לעזרה למשק צעיר, מיכאל ניסה לשכנעו שגבעת ברנר זה הבית! היוצאים לעבוד בקטיף היו מגיעים הלומי שינה ברבע לארבע לפנות בוקר לחדר האוכל לשתות קפה, שם תמיד המתינו ציקי יורם ו..מיכאל שברך את כולם ב’בוקר טוב’ ערני וזרז את המפהקים לעלות על הטרקטורים.
לפי התקנון, כשהגיע תורו של מיכאל לצאת לחו”ל, ארז חפציו ויצא למזרח הרחוק, טייל במקומות אקזוטיים, פגש אנשים מרחבי העולם, קנה לו עשרות ידידים ונהנה מכל רגע. בדיוק במועד שנקבע (בתקנון הקיבוץ) שב מיכאל לגבעה ולמטע.
ההיכרות עם מימי הפכה עד מהרה לסיפור אהבה ונולדו הילדות דיקלה ורותם. מיכאל הספיק ליהנות מאבהותו הצעירה זמן קצר.
במלחמת יום הכיפורים שימש מיכאל כמפקד מחלקת טנקים. ב- 8 באוקטובר 73 בקרבות הבלימה ליד גשר הפירדאן, מזרחית לתעלת סואץ נפל בקרב.
הובא למנוחות בגבעת ברנר. לוטה רמות חמותו הוציאה ספר לזכרו: “לרותם ודיקלה היה אבא”.
